הֶעָרִים שֶׁלָנוּ יוֹרְדוֹת אֶל הַיָּם

הֶעָרִים שֶׁלָנוּ יוֹרְדוֹת אֶל הַיָּם,
מַפְשִׁילוֹת שְׂמָלוֹת נֻקְשׁוֹת מִזֵּעָה וּמִמֶּלַח
וּמַתִּירוֹת לוֹ לְלַחֵךְ
אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶן.
הֵן נִפְרָצוֹת בְּקַו הָחוֹף וּבַלֵּילוֹת
הַיָּם מְלַקֵּק אוֹתָן בִּירֹקֶת אֲצוֹתָיו
הַנִּגְרָשׁוֹת
וְגוֹאֶה אֶלֵיהֶן נוֹהֵם כְּחַיָּה,
וְהַיָּרֵחַ
וּצְבָא כּוֹכָבָיו
מֻכְפָּלִים וְזוֹהֲרִים
מֵעַל וּמִתַּחַת.

זוֹנוֹת!

הֶעָרִים הַסְּמוּיוֹת מִן הַעַיִן
מִסְתַּתְרוֹת בִּנְקִיקֵי צוּרִים,
טוֹבְעוֹת בִּדְיוּנוֹת הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל,
נְמוֹגוֹת בְּעֲרְפִּילֵי הַבֹּקֶר. הֵן לְבַדָּן
נֶחְשָׂפוֹת וּמַמְתִּיקוֹת גַּנִּים
רַק לְמִי שֶׁמְּבַקְשָׁן

בְּאֶמֶת.