נַעֲרָה בְּתַצְלוּם שָׁחוֹרְלָבָן

הַתְּרִיסוֹל פָּתוּחַ לְמֶחֶצָה
וּפַסֵּי אוֹרְצֵל מֻטָּלִים בְּאַלַכְסוֹן
עַל הַפָּנִּים.
עֵינֵּיהָ מֻשְׁפָּלוֹת וּשְׂעַרָהּ אָפֵל.
אוּלַי הִיא נִתְפְּסָה לֹא מוּכָנָה,
שָׁרָה לְעַצְמָהּ אֶת אֶלִינוֹר רִיגְבִּי
אוֹ שִׁיר אַחֵר.

הַתְּמוּנָה צוּלְמָה בִּשְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים.
אֲנָשִׁים הָלְכוּ עַל הַיָּרֵחַ;
דַּקָר נֶעֱלְמָה.

עֲנָנִים מִתְגּוֹדְדִים כְּחֲבוּרוֹת רְחוֹב
מַעֲלִים בָּהּ מַחְשָׁבוֹת סְתוּמוֹת, לְמָשָׁל
"לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לַדַעַת
אִם זֶהוּ הַגֶּשֶׁם הַאֲחָרוֹן".
הִיא מְקַבֶּלֶת כְּאַקְסִיוֹמָה
אֶת אֲדִישׁוּתָם שֶׁל הַכּוֹכָבִים.

הַתַּצְלוּם מֵעוֹרֵר בִּי אִי נַחַת,
כְּמוֹ דְּבָרִים חֲנוּטִים שֶׁמְבַקְשִׁים לְהִתְפַּקֵּעַ,
כְּמוֹ מִכְתָּב מְמֹעָן וּמְבוּיָל
שֶׁמֵעוֹלָם לֹא נִשְׁלָח.
גַּם אָז הֶעֱדַפְתִּי עָלִּים רַכִּים שֶׁשְׂפָתָם תְּמִימָה,
שֶׁאֶפְשָׁר לְמוֹלֵל,
אֲבָל עַדַיִן לֹא תָּפַרְתִּי לִי כְּנָפַיִם
מִמִּלִּים.