הִזְדַקְנוּת

כָּל בֹּקֶר לָכַדְנוּ אֶת הַכַּרְמֶל
בְּמִסְגֶּרֶת הַחַלוֹן,
כְּהַבְטָחָה.
פָּנֵּינוּ הָיוּ אָז כַּאֲגַמִים שֶׁל צְפוֹן אֵירוֹפָּה.
לֹא יָדַעְנוּ לוֹמַר מִלִּים מִשֶּׁלָנוּ
וְלֹא יָרַדְנוּ לְעָמְקַן
שֶׁל אֲמּוֹת הַמַּיִם הַעֲתִיקוֹת.

בֵּינַתַיִם
דְּבָרִים פּוֹשְטִים וְלוֹבְשִׁים צוּרָה;
תָּאִים מֵתִּים בְּקֶצֶב רַצְחָנִי;
הַמַּאֲוָיִם הָפְכוּ לִכְתָמִים שֶׁל צֵל
עַל קִירוֹת הַגּוּף.

הַגּוּף! הֲרֵי הוּא מֵכִין אֶת בְּגִידוֹתָיו
כְּכִילַי שֶׁסּוֹפֵר אֶת מָעוֹתָיו בְּהֵחָבֵא.

עֲכְשָׁו אֲנַחְנוּ מִשְׁתָּאִים
כְּמִי שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בֹּקֶר אֶחָד וּמְגַלִים
שֶׁכָּל הַסְּעָרוֹת הִלְבִּינוּ.