אֲנַחְנוּ שָׁבִים עַתָּה אֶל הַבָּתִּים שֶׁעָזַבְנוּ,
לִמְצֹא דָּבָר שֶׁנִּשְׁכָּח:
סֶרְוִיס חֲגִיגִי;
סִדּוּר שֶׁכְּרִיכָתוֹ כְּסוּפָה;
מַפּוֹת הַקְּרוֹשֶׁה שֶׁסַּבְתָּא רָקְמָה.
אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהִזָּכֵר
מַה רָצִינוּ לִהְיוֹת
כְּשֶׁנִהְיֶה גְּדוֹלִים
וְצֵל הַלֵּב רוֹעֵד עַל הַקִּיר.
אִמוֹתֵינוּ וְאֲבוֹתֵינוּ
הִתְלָהַבוּ מֵהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה,
וְהִמְתִּיקוּ לָנוּ אֶת אֶתְמוֹלֶיהָ,
אַךְ שְׂפָתָם נוֹתְרָה זָרָה וּשְׁסוּעָה.
מַדוּעַ נֶאֱלָם הַקּוֹל הַמֵּעִיר לִסְלִיחוֹת?
יום שישי, 7 במרץ 2008
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה