הזמנה לפעילות לימודית בנושא

שלום לכולם
אתם מוזמנים להתנסות בפעילות באתר לימודי שבניתי.
הנושא: צבעים.
האתר מיועד לתלמידי חטיבת ביניים.
אשצח לשמוע תגובות.
מירה

שני שירים: אחרית דבר, לאן הולכנו את החרות

זמן רב לא ביקרתי כאן.

אַחֲרִית דָּבָר
הָיָה עָלַי לְהִתְקַפֵּל מִכָּל הַעֲבָרִים
וְלַקַחַת אֲוִיר.
כָּךְ הָיְתָה עוֹשָׂה אִמִּי.
כָּךְ הָיִיתִי עוֹשָׂה אֲנִי,
פַּעַם.
בִּמְקוֹם זֶה
יָצַאתִי מִתּוֹךְ הַבְּגָדִים
(קְפָלִים, רוֹכְסָנִים, כַּפְתּוֹרִים),
וְלֹא עָלָה בְּדַעֲתִי שֶׁאֵחָרֵךְ,
וְלֹא חָשַֹבְתִּי שֶׁזּוֹ תְּחִלַּת הַאַחֲרִית.

זֶה מִכְּבָר פָּסַעְתִי בִּצְעָדִים קְטָנִים
הוֹלֶכֶת
וְטוֹבַעַת
בָּחוֹל
וְעוֹרְבִים מֵהַדְסִים סְבִיבִי.
הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לַעֲרֹב
וְאוּלַי דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ
הָאוֹר הָיָה מְרֻכָּךְ
וְיָכֹלְתִּי לִהְיוֹת, מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה אַחֵר
מִלְבַדִי.

לֹא הָיָה טַעַם לְהַשְׁאִיר אֵיזֶה סִימָן
וּמִמֵּילָא הַיָּם


לְאָן הוֹלַכְנוּ אֶת הָחֵרוּת
רְאוּ אוֹתָנוּ בִּתְמוּנַת הַמַּחֲזוֹר:
לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיָה כּוֹכַב בַּחֶלֶד;
סָגַדְנוּ בְּמִדָּה שָׁוָה לַחֵרוּת וּלְלַהַט הַלֵּב;
כָּרִינוּ בּוֹרוֹת
לִקְבֹּר בָּם אֶת הַפַּחַד;
הָה, קָלַעְנוּ צַמוֹת --

בֹּא נוֹדֶה עַל הָאֶמֶת –
זֶה מִכְּבָר אֵינֶנּוּ שְׂמֵחִים
בְּטַעֲמוֹ הֶחָרִיף שֶׁל הָחֹרֶף,
וּבְקוֹלָם שֶׁל בְּגָדִים מִתְחַכְּכִים
בִּשְׂדוֹת הַפְּרָגִים.

אֶמוֹר,
אֵיךְ נוּכַל לִחְיוֹת
וּבָתֵינוּ נִדְהָמִים מֵרוּחַ פִּתְאֹם,
אֵיךְ נוּכַל
וּלְעוֹלָם לֹא נֵלֵךְ שׁוּב
יְחֵפִים

המלצה על "מכתב לשופט" של סימנון

מכתב לשופט הוא עוד ספר נהדר של ז'ורז' סימנון. לא פוסטמודרניזם ולא דהקונסטרוקציה של הטקסט ולא שפה רזה ולא מתחכם. לא. חכם ופשוט או פשוט חכם; עלילה עם התחלה-אמצע-סוף, עם שפה פיוטית אבל לא מזוייפת, עם אנשים שאתה יכול לאהוב ולשנוא, ולהזדהות ולהבין, אבל לא כאלה שאתה נותר אדיש אליהם ולקורות אותם. והתרגום של יהושע קנז מצליח כנראה לשמר היטב את הניחוח הצרפתי גם באותיות העבריות.
בספר שני רומנים קצרים - "מכתב לשופט" הוא מכתב ששולח לשופט-החוקר, מי שהואשם על ידו ונשלח לכלא. במכתב הוא מגולל את הסיפור "האמיתי", זה שמאחורי העדויות והמעשה וגזר הדין; הסיפור השני הוא סיפור מתח מנקודת מבט של ילד בן שבע. הילד מיטיב לספר את חייה של עיירה קטנה בצרפת - על הפכים הקטנים של היומיום - אלה הגלויים ואלה הנחבאים בין המצעים. בקיצור - לקרוא וליהנות. וגם את האחרים שלו.

סִפּוּר אַהֲבָה בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים

1.
הָיִינוּ טְבוּלִים בִּשְׁלוּלִית שֶׁל אוֹר
וְלֹא הָיָה לָנוּ צֵל.
זֶה הַמָּקוֹם, אָמַרְתִּי
חֲסְרַת נְשִׁימָה.
שְׁאָר הַמִּלִּים הָיוּ מְיֻתָּרוֹת.
בְּאוֹתָם יָמִים הִבַּטְתִי רָחוֹק,
וְלֹא רָאִיתִי אֶת הַשִּׂרְטוּטִים הַדַּקִּים שֶׁעַל הָעוֹר.

2.
לְעִתִּים תְּכוּפוֹת הַנְּשִׁימוֹת אִבְּדּוּ אֶת הַקּוֹל.
הַשִּׁגְרָה הִיא מַחֲלָה נוֹרָאָה,
אָמַרְתָּ.
חָשַׁבְתִּי עַל הַמִּזְוָדָה הַכְּחֻלָּה הַקְּטָנָה שֶׁלִי
עִם הָרֹכְסַן הַכָּפוּל.
מֵרֹב פַּחַד,
שָׁתַקְנוּ.

3.
הַשָּׁמַּיִם הַכְּבֵדִים הָיוּ מֻטָּלִים עַלֵינוּ
זֶה מִכְּבָר,
מַכְפִּיפִים אוֹתָנוּ
כָּל יוֹם עוֹד קְצָת.
לַיְלַה אֶחָד חָלַמְתִּי שֶׁהָעֵצִּים בּוֹכִים.
לִפְעָמִים אָמַרְתָּ מַשֶׁהוּ עַל הַזְּמַן הָחוֹלֵף
אוֹ עַל תַּכְלִית הַקִּיּוּם וְכָל זֶה
אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
כָּרַעֲנוּ
בְּשֶׁל דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ.

לֹא יִהְיֶה אַחֵר כְּמוֹתוֹ

לֹא יִהְיֶה אַחֵר כְּמוֹתוֹ (יום הזכרון תשס"ח, 2008)

הַמִּלְמוּל מַתְחִיל בִּשְׁעוֹת הַצָּהֲרַיִם
וְנִמְשָׁךְ כָּל אוֹתוֹ יוֹם
וְכָל אוֹתוֹ לַיְלָה
וּבַיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרַת,
וּמִלְבַד שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת בְּסַךְ הַכָּל,
הוּא מַמְשִׁיךְ וּבוֹקֵעַ
מִן הַטֶּלֶוִיזְיָה וּמִן הַרַדְיוֹ
פּוֹעֵם וְנִשְׁפָּךְ
- "אֲנִי מְדַבֶּרֶת אִתּוֹ כָּל יוֹם"
- "אֲנִי מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ נוֹשֵׁף בְּצַוָארִי"
- "לֹא יִהְיֶה לִי אַחֵר כְּמוֹתוֹ"
נִרְגָּשׁ וְנָשִׁי וְרַךְ וְנוֹשֵׁם
- "לֹא אָמַרְתִּי מַסְפִּיק"
- "לֹא חִבַּקְתִּי דַּי"
- "בַּבֹּקֶר הָהוּא הִתְעוֹרַרְתִּי בּוֹכָה"
- "אֵינֶּנִי יְשֵׁנָה בַּלֵּילּוֹת"
- "אֲנִי מִתְכָּסַּה בַּשְּׂמִיכָה שֶׁלוֹ"
נֶחְנָק וְנִשְׁנָק וּכְמוֹ-אָדִישׁ
- "יָדַעְתִי שֶׁהֵם יָבֹאוּ"
- "לֹא רָצִיתִי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת"
- "יוֹם יוֹם אֲנִי מְבַקֶרֶת אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ בְּקִרְיַת שָׁאוּל"
- "מֵאָז כָּל הַיָּמִּים אוֹתוֹ דָּבָר"
חַם וְקַר וְתָמֵהַ וּמִתְהַפֵּךְ

וּבִנְהָר הַמִּלִּים הַרַבּוֹת,
הַחַיִים וְהַמֵּתִּים זוֹרְמִים
זֶה בְּצַד זֶה
וְאֶל אוֹתוֹ מָקוֹם,
לֹא יִהְיֶה אַחֵר
כְּמוֹתוֹ.

אַפֵלָה נִפְקַחַת בֵּין חֲרָכֵי עָלִים

אוֹר נִשְׁפָּךְ מִן הַחַלּוֹן עַל אֶדֶן
דּוֹחֵק אֶת הַלַּיְלָה
מֶרְחָק קָצֶה שֶׁל נְשִׁימָה.
מַבָּטִים נִתְלִים בַּחֲבָלִים
מְבַקְשִׁים אָטָב אוֹ בֶּגֶד
לְהִתָּפֵס בּוֹ
וְנוֹפְלִים.

בַּלֵּילוֹת,
נִצוֹצוֹת בִּצְבִיר הַכּוֹכָבִים
וְיָרֵחַ מִתְכַּוֵּן אֶל עֲגָלָה.
אֲנִי נוֹתֶנֶת בְּךָ סִימָנִים
בְּאַל-פֶּה, וְנוֹשֵׂאת אֶת שִׁמְךָ
כְּמוֹ תְּפִלָּה.

לַשָּׁוְא,
וִילוֹן שָׁקוּף מִתְנַפֵּחַ
נוֹשֵׁף אֲוִיר בְּלַעַג
וְאַפֵלָה נִפְקַחַת
בֵּין חֲרָכֵי עָלִים.

מִמִּנְיָן הַיָּמִּים הָאוֹזְלִים

עוֹד מֵעַט קַיִץ.
שִׁבּוֹלִים מֵעֻלָּפוֹת מֵעֹמֶס חֹם וְגַרְגֵּרִים
יִכָּנְעוּ שׁוּב לִמְכוֹנוֹת הַקָּצִיר הַגְּדוֹלוֹת,
וְאַתְּ -
מְטֹרֶפֶת אַחַר הַשֶּׁמֶש
תַּפְקִירִי אֶת גּוּפֵךְ לַצָּרָב.

עוֹד קַיִץ -
וְאַתְּ עֲדַיִן מִתְפָּאֶרֶת בְּאַהֲבָתֵךְ האֲסוּרָה,
כְּמִי שֶׁחָלָה בְּמַחֲלָה מַמְאֶרֶת
וְהוּא מַצִּיג אֶת מוּמָיו לְעֵין כָּל
ומוֹנֶה בְּקוֹל אֶת יָמָּיו הָאוֹזְלִים.

אֵשׁ תַּעֲלֶה בַּבָּרְקָנִים וּבַשֶּׁלֶף
לְהוּטָה לְכַלוֹת
וְהַזְּמַן יֵעָשֶׂה צָהֹב.
רְאִי - הוּא נֶעֱרָם בְּגוּפֵךְ כְּמוֹ חוֹל
וְיָדַיִךְ כְּבֵדוֹת.